אחרי שהתנגשנו - אנה טוד
לסיקור שלי על הספר הראשון בסדרה, אחרי ש..
אחרי ש.. הדהים אותי, הסוף שלו שיגע אותי וכל הדרך בה הוא נכתב גרמה לי להשאב בשניות לעלילה הסוחפת. חיכיתי בקוצר רוח לספר הבא בסדרה, אך לצערי הוא לא עמד בציפיות שלי.
הספר ממשיך בדיוק מהנקודה הדרמטית בה נפסק הספר הראשון, אבל האווירה משתנה.
זוכרים מה אהבתי בספר הראשון?
* את האופי הסופר חזק של טסה
* את העובדה שהארדין לא מפסיק להפתיע אותי
* את האקשן בזוגיות שלהם
* המיסתורין של הארדין
בספר הזה כמה דברים משתנים, דברים שפגעו מאד בהנאה שלי מהספר:
* מישהו החליף את הגיבורה הראשית. אני לא מבינה איך זה קרה. אין שום דימיון בין טסה החזקה של הספר הראשון לטסה הרכיכה השברירית של הספר השני. טסה נכנעת, סולחת, לא דורשת הסברים פשוט חלשה ומשעממת.
* הארדין כבר לא מפתיע. בתחילת הספר יש איזו תגלית מרעישה שטסה כמובן ישר סולחת עליה אבל חוץ מזה, השמוקיות שלו מתחילה לשעמם.
* יש יותר מידיי פעילות בקשר שלהם. פעילות שלילית. פרידות וחזרות שמפסיקות לרגש את הקורא מאד מהר.
* אין יותר מיסתורין. כי עכשיו הסיפור מסופר גם מהצד שלו. למה? אני לא יודעת. זה פשוט הורס. הוא נשמע כמו רכיכה מלאה ברחמים עצמיים.
ירד לי מהארדין.
ירד לי מטסה.
והם לגמרי הצליחו להתיש אותי.
לא הייתי מגיבה בכזו קיצוניות אם הספר הראשון לא היה כל כך מוצלח. באמת הרגשתי שאני קוראת ספר על שני גיבורים אחרים כאלה מהסוג שאני בוחרת לא לקרוא בדרך כלל.
העניין הוא שהספר הראשון נגמר כל כך טוב שזה יהיה פשע לא להמשיך לשני. וכך מבטיחה לה הסופרת 100% ממשיכים. הרגשתי שהיא מתפזרת, כאילו שכחה מה כתבה בראשון. חבל.
אפילו הסוף של הספר ( מבטיחה שאין ספוילרים) לא הפתיע אותי. הוא נשאר פתוח. המון דברים שכן היו צריכים הושארו פתוחים ( הרבה מזה בגלל הסלחנות הבלתי נסבלת של טסה). זה לא היה סוף מותח, זה היה סוף תקוע.
אין ספק שאמשיך גם לשלישי, זו בכלל לא שאלה.
אני מקווה שהוא ישתפר.
כי הסופרת גמרה את כל הרעיונות לריבים/פרידות בספר הזה.
משהו שאני חייבת חייבת לציין לטובה.
הביקוש לספר הזה היה מטורף. ספר בן כמעט 800 עמודים.
הוצאת אהבות הוציאו ספר כזה ב3 חודשים עם תרגום מעולה.
זה לא דבר מובן מאליו ולא שמעתי על אף הוצאה שעשתה דבר כזה. זה בהחלט משהו שאסור לשכוח אותו.
לרכישת אחרי שהתנגשנו דרך אינדיבוק
אחרי ש.. הדהים אותי, הסוף שלו שיגע אותי וכל הדרך בה הוא נכתב גרמה לי להשאב בשניות לעלילה הסוחפת. חיכיתי בקוצר רוח לספר הבא בסדרה, אך לצערי הוא לא עמד בציפיות שלי.
הספר ממשיך בדיוק מהנקודה הדרמטית בה נפסק הספר הראשון, אבל האווירה משתנה.
זוכרים מה אהבתי בספר הראשון?
* את האופי הסופר חזק של טסה
* את העובדה שהארדין לא מפסיק להפתיע אותי
* את האקשן בזוגיות שלהם
* המיסתורין של הארדין
בספר הזה כמה דברים משתנים, דברים שפגעו מאד בהנאה שלי מהספר:
* מישהו החליף את הגיבורה הראשית. אני לא מבינה איך זה קרה. אין שום דימיון בין טסה החזקה של הספר הראשון לטסה הרכיכה השברירית של הספר השני. טסה נכנעת, סולחת, לא דורשת הסברים פשוט חלשה ומשעממת.
* הארדין כבר לא מפתיע. בתחילת הספר יש איזו תגלית מרעישה שטסה כמובן ישר סולחת עליה אבל חוץ מזה, השמוקיות שלו מתחילה לשעמם.
* יש יותר מידיי פעילות בקשר שלהם. פעילות שלילית. פרידות וחזרות שמפסיקות לרגש את הקורא מאד מהר.
* אין יותר מיסתורין. כי עכשיו הסיפור מסופר גם מהצד שלו. למה? אני לא יודעת. זה פשוט הורס. הוא נשמע כמו רכיכה מלאה ברחמים עצמיים.
ירד לי מהארדין.
ירד לי מטסה.
והם לגמרי הצליחו להתיש אותי.
לא הייתי מגיבה בכזו קיצוניות אם הספר הראשון לא היה כל כך מוצלח. באמת הרגשתי שאני קוראת ספר על שני גיבורים אחרים כאלה מהסוג שאני בוחרת לא לקרוא בדרך כלל.
העניין הוא שהספר הראשון נגמר כל כך טוב שזה יהיה פשע לא להמשיך לשני. וכך מבטיחה לה הסופרת 100% ממשיכים. הרגשתי שהיא מתפזרת, כאילו שכחה מה כתבה בראשון. חבל.
אפילו הסוף של הספר ( מבטיחה שאין ספוילרים) לא הפתיע אותי. הוא נשאר פתוח. המון דברים שכן היו צריכים הושארו פתוחים ( הרבה מזה בגלל הסלחנות הבלתי נסבלת של טסה). זה לא היה סוף מותח, זה היה סוף תקוע.
אין ספק שאמשיך גם לשלישי, זו בכלל לא שאלה.
אני מקווה שהוא ישתפר.
כי הסופרת גמרה את כל הרעיונות לריבים/פרידות בספר הזה.
משהו שאני חייבת חייבת לציין לטובה.
הביקוש לספר הזה היה מטורף. ספר בן כמעט 800 עמודים.
הוצאת אהבות הוציאו ספר כזה ב3 חודשים עם תרגום מעולה.
זה לא דבר מובן מאליו ולא שמעתי על אף הוצאה שעשתה דבר כזה. זה בהחלט משהו שאסור לשכוח אותו.
לרכישת אחרי שהתנגשנו דרך אינדיבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה